מדוע מערכות יחסים מודרניות מתפרקות כל כך בקלות היום
מדוע מערכות יחסים כה קשות כיום? מדוע אנו נכשלים באהבה בכל פעם, למרות שניסינו כל כך קשה? מדוע פתאום בני אדם נעשו כה חסרי יכולת בקיום יחסים? האם שכחנו איך לאהוב? או גרוע מכך, שכחתם מהי אהבה?
כמה זמן לוקח טיול של 4 קילומטר
אנחנו לא מוכנים. אנחנו לא מוכנים לקורבנות, לפשרות, לאהבה ללא תנאי. אנחנו לא מוכנים להשקיע את כל מה שנדרש בכדי לגרום לזוגיות לעבוד. אנחנו רוצים הכל קל. אנחנו נגמלים. כל מה שצריך זה מכשול אחד כדי לגרום לנו להתפורר על הרגליים. אנחנו לא נותנים לאהבה שלנו לגדול, אנחנו מרפים לפני הזמן.
זו לא אהבה שאנחנו מחפשים, רק התרגשות וריגוש בחיים. אנחנו רוצים שמישהו יצפה בסרטים ויחגוג איתו, לא מישהו שמבין אותנו אפילו בשתיקות העמוקות שלנו. אנחנו מבלים יחד, אנחנו לא יוצרים זיכרונות. אנחנו לא רוצים את החיים המשעממים. אנחנו לא רוצים בן זוג לכל החיים, רק מישהו שיכול לגרום לנו להרגיש חיים כרגע, ברגע זה ממש. כשההתרגשות מתפוגגת, אנו מגלים שאף אחד לא הכין אותנו לעולם הארצי. אנחנו לא מאמינים ביופי של חיזוי מכיוון שאנחנו מסונוורים מדי מהריגוש של הרפתקאות.
אנו שוקעים בחיים הלא משמעותיים של חיי העיר ולא משאירים מקום לאהבה. אין לנו זמן לאהוב, אין לנו סבלנות להתמודד עם מערכות יחסים. אנחנו אנשים עסוקים שרודפים אחרי חלומות מטריאליסטיים ואין מקום לאהוב. מערכות יחסים אינן אלא נוחות.
אנו מחפשים סיפוק מיידי בכל מה שאנחנו עושים - הדברים שאנחנו מפרסמים ברשת, הקריירה שאנחנו בוחרים והאנשים שאנחנו מתאהבים בהם. אנחנו מעדיפים לבלות שעה כל אחד עם מאה אנשים מאשר לבלות יום עם אחד. אנו מאמינים שיש 'אפשרויות'. אנחנו אנשים 'חברתיים'. אנו מאמינים יותר בפגישה עם אנשים מאשר להכיר אותם. אנחנו חמדנים. אנחנו רוצים שיהיה לנו הכל. אנו נכנסים למערכות יחסים במשיכה ולו הקטנה ביותר, ברגע שנמצא מישהו טוב יותר. אנחנו לא רוצים להוציא את המיטב מאותו אדם אחד. אנחנו רוצים שהם יהיו מושלמים. אנו יוצאים עם הרבה אנשים אך לעתים נדירות נותנים לאף אחד מהם סיכוי אמיתי. אנחנו מאוכזבים מכולם. ככל הנראה, שום דבר לא שווה את הזמן והסבלנות שלנו - אפילו לא אהבה.
הטכנולוגיה קירבה אותנו, כל כך קרוב שאי אפשר לנשום. הנוכחות הפיזית שלנו הוחלפה בטקסטים, הודעות קוליות, Snapchats ושיחות וידאו. אנחנו כבר לא מרגישים צורך לבלות יחד. יש לנו כבר יותר מדי אחד מהשני. לא נשאר על מה לדבר.
מחנאות בנו פארקים לאומיים
אנחנו דור של 'נדודים' שלא היו נשארים במקום זמן רב מדי. כולם פוביים מחויבים. אנו מאמינים שאיננו מיועדים למערכות יחסים. אנחנו לא רוצים להתיישב. אפילו המחשבה על זה מפחידה. איננו יכולים לדמיין את היותנו עם אדם אחד למשך שארית חיינו. אנחנו הולכים משם. אנו בזים לקביעות כאילו מדובר ברוע חברתי כלשהו. אנחנו אוהבים להאמין שאנחנו 'שונים' מהשאר. אנו אוהבים להאמין שאיננו תואמים לנורמות חברתיות.
אנחנו דור שקורא לעצמו 'משוחרר מינית'. אנו יכולים להבחין במין מלבד אהבה, או לפחות כך אנו חושבים. אנחנו דור הפירוק. קודם אנו מקיימים יחסי מין ואז מחליטים אם אנחנו רוצים לאהוב מישהו. סקס מגיע קל, נאמנות לא. ההשתכרות הפכה לשיכורה החדשה. אתה עושה את זה לא בגלל שאתה אוהב את האדם האחר, אלא בגלל שאתה רוצה להרגיש טוב. זה כל ההגשמה הזמנית שאנחנו צריכים. יחסי מין מחוץ למערכות יחסים כבר אינם טאבו. מערכות יחסים כבר לא כל כך פשוטות. יש מערכות יחסים פתוחות, חברים עם יתרונות, סיבוכים, לילות לילה, ללא מחרוזות - השארנו מעט מאוד בלעדיות לאהבה בחיינו.
אנחנו הדור המעשי שמתנהל על פי ההיגיון בלבד. אנחנו כבר לא יודעים לאהוב בטירוף. לא היינו טסים לארץ רחוקה רק כדי לראות מישהו שאנחנו אוהבים. היינו נפרדים כי למרחקים ארוכים. אנחנו הגיוניים מדי לאהבה. הגיוני מדי לטובתנו.
אנחנו דור מפוחד - מפחד להתאהב, מפחד להתחייב, מפחד ליפול, מפחד להיפגע, מפחד לשבור את ליבנו. אנחנו לא מאפשרים לאף אחד להיכנס, וגם לא יוצאים ואוהבים מישהו ללא תנאי. אנו אורבים מאחורי קירות שיצרנו בעצמנו, מחפשים אהבה ובורחים ברגע שנמצא אותה באמת. אנחנו פתאום 'לא יכולים להתמודד עם זה'. אנחנו לא רוצים להיות פגיעים. אנחנו לא רוצים לחשוף את הנשמה לאף אחד. אנחנו שמורים מדי.
אנחנו אפילו לא מעריכים מערכות יחסים יותר. שחררנו את האנשים הנפלאים ביותר ל'דגים האחרים בים '. אנחנו כבר לא רואים אותם קדושים.
איך לקשור עניבת משולש
אין שום דבר שלא יכולנו לכבוש בעולם הזה, ובכל זאת, כאן אנחנו אגרוף בשר חזיר למשחק האהבה - האינסטינקט האנושי הבסיסי ביותר. אבולוציה, הם קוראים לזה.
מה אתה חושב על זה?
התחל שיחה, לא אש. פרסם בחביבות.
פרסם תגובה
