לבוליווד יש בעיה 'גיי' והגיע הזמן שנדבר על זה
לאחרונה יצא לי לראות את האוסקר זוכה 'קרא לי בשמך' (אני יודע שאני מאחר למסיבה, אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם, נכון?) אצל חבר. מיותר לציין שהייתי המום אחרי הצפייה בסרט, עד כדי כך שחברי התחילו לתהות אם אני בסדר. אבל אחרי שהרגעתי את עצמי ועיבדתי את הסרט במלואו, הגעתי למימוש מייאש - לבוליווד יש בעיה גיי והגיע הזמן שנתחיל לטפל בזה.
מכנסי המרה הטובים ביותר לטיולים
למעט כמה יוצאי דופן נדירים, דמויות להט'ב - בהיסטוריה הארוכה של סרטי בוליווד (במיוחד בסרטים מיינסטרים) - פשוט מעולם לא היו קיימות. ובמקרה הנדיר שהם הופיעו, הם הוצגו באור הכי הומופובי שאפשר - הם שימשו כנקודת חץ שעל חשבונה הושמעו בדיחות, או גרוע מכך - הם הוצגו כאנשים הטורפים האלה ש יוצאים 'להמיר' חבר'ה סטרייט. אם אתחיל לפרט את כל הסרטים בשנות ה -90, ה -2000 ואפילו בעשור הזה שבו אנשי הלהט'ב היו מיוצגים בצורה הכי הומופובית שאפשר (סרטים של סג'יד חאן מיד עולים לי בראש), אצטרך לכתוב ספר שלם. אז במקום זאת בואו נסתכל על הדוגמאות הבולטות ביותר לייצוג LGBT לקוי ומדוע הגיע הזמן שנתחיל לטפל בהן.
'Kal Ho Naa Ho' הוא אחד מאותם סרטים אהובים שלרובנו יש זיכרונות נעימים מצפייה. למעשה, במשך הזמן הארוך ביותר, זה היה הסרט שאני מרגיש טוב. אבל לא מזמן הבנתי עד כמה הסרט ההומופובי הזה היה נמוך - מה עם הסלידה המוחלטת של קנטה בן מעצם ההשלכה שדמותו של סייף עלי חאן עשויה להיות גיי. אפילו בסרט מרגיש טוב בלי דמויות להט'ב, בוליווד מצאה דרך להיות הומופובית.
ואז יש לנו את 'דוסטנה', סרט שנחשב נרחב לסרט הבוליווד המרכזי הראשון שהציג הומוסקסואליות באור חיובי יחסית. אבל הצגת הסרט הזה של אנשי הלהט'ב - מכוונת ככל שתהיה - היא גם בעייתית ביותר. למשל, הצגתו של אבישק בכצ'ן את סם (בחור סטרייט שמתחזה להומוסקסואלית) התנהלה לא פחות מכפי שהיית מצפה ממנה - מגלמת את כל הסטריאוטיפים שיש לחבר'ה סטרייטים לגבי אנשים הומואים. וג'ון אברהם גילם את דמותו (עוד בחור סטרייט שמתחזה להומו) כאילו הוא לגמרי לא מיני. אבל אתה עדיין יכול לתת מסירה לשניים האלה כי הם לפחות 'העמידו פנים' שהם הומואים. מה בלתי נסלח לחלוטין? הצגתו של בומן איראני על בחור גיי ממשי שהפחית את דמותו לסטריאוטיפים הבוטים והפוגעניים ביותר על גברים הומוסקסואליים.
וגם כאשר הצגתם של אנשי הלהט'ב לא נעשית בצורה סטריאוטיפית, היא בקושי נותנת שום חומר משמעותי מלבד השימוש לצורך פיתול עלילתי או אגרוף פוטנציאלי. תחשוב על 'קאפור ובניו', אחד מסרטי הבוליווד המיינסטרים הבודדים שיכולתי לחשוב עליו שהציג דמות גיי בתפקיד ראשי. אף שהופעתו של פוואד חאן הייתה ניואנית וראויה לשבח - וזה בהחלט עזר שהסרט עצמו היה עשוי היטב - המיניות של דמותו רק הצטמצמה לטוויסט עלילתי בלבד למען מתח ודרמה מוגברים. האם זכינו לדעת משהו על החבר של דמותו או על מערכת היחסים ששותפו? האם שניהם קיבלו אפילו רגע אחד של אינטימיות בסרט? האם בכלל הכרנו את שמו של החבר שלו?
אם כבר מדברים על זה, האם היה לנו פעם סרט בוליוודי מיינסטרימי אחד שהציג אינטימיות LGBT מכל סוג שהוא? רגשית או פיזית? רק השנה לבד היו לנו אינספור רומנים שמרכזים זוגות סטרייטים - מדוע לא נוכל שיהיה לנו זוג שיש לו גיי או לסביות בקדמת הבמה? ואם הדברים גרועים עבור הומואים ולסביות, הם גרועים עוד יותר עבור אנשים טרנסג'נדרים - שלא רק מבולבלים ומבולבלים יחד עם קהילת 'ההיג'רה' של הודו (הם לא אותם אנשים!), אלא אף פעם לא קיבלו ייצוג כלשהו של כל סוג שאינו מוגבל לגרום להם לרקוד בחתונות או להתחנן ברחובות.
זה לא אומר שלא היה ייצוג חיובי של קהילת הלהט'ב בסרטים. סרטו של דיפא מהטה 'אש' - שהציג זוג לסביות שגילה את המיניות שלהם בהודו הכפרית - היה תיאור מופתי של הומוסקסואליות. לאחרונה, 'אליגאר' של הנסל מהטה (שהציג מופע סיבוב הופעות של מנווי באגפאי) הציג במדויק את הסטיגמה המחרידה שמטפח סעיף 377 נגד אנשי הלהט'ב ו'מרגריטה עם קש 'הודתה לבסוף בקיומה של דו מיניות. אך לא מדובר בסרטים מיינסטרים, וככל שיהיו גדולים, השפעתם החיובית מוגבלת למרבה הצער.
כך שהיו כמה דוגמאות לייצוג חיובי, אבל עדיין יש לנו מילים. עלינו לקבל תיאורים חיוביים יותר (וחשוב יותר, משמעותיים יותר) של דמויות הומוסקסואליות ולסביות בסרטי המיינסטרים ועלינו לראות שקיימים ביסקסואלים ובעיקר גברים ונשים טרנסג'נדרים. עם הגריטה האחרונה של קטע 377, משהו אומר לי שיש קשת גדולה ובהירה שמחכה לנו בקצה המנהרה הזו.
מה אתה חושב על זה?
התחל שיחה, לא אש. פרסם בחביבות.
היכן צומח קיסוס הרעלפרסם תגובה
