סיפורי הצלחה

ראמש חוהאן: האיש שמאחורי Thums Up, מותג שסירב למות ומצץ מתחרים זרים יבשים

האם אתה יודע מה קורה כשמוסיפים אוויר למים? תקבל מים מוגזים או מים מוגזים! אבל, זה לא ניסוי מעבדה ואתה לא כאן כדי לבצע ניסוי. אז המשך לקרוא ואנחנו נגיע מדוע ההקבלה הזו חשובה.

ראמש חוהאן, בוגר MIT שחזר וחזר בניסויים שלו בהודו

אז זה מה שקרה. בשנת 1962 חזר גבר בן 22 בשם ראמש חוהאן להודו לאחר שקיבל תואר בהנדסת מכונות מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס לניהול העסק המשפחתי שלו. הוא הצטרף אליהם וכעבור שנתיים אחיו הבכור שהיה גם סגן נשיא החברה נפטר בתאונת מטוס, והותיר את האחריות על ניהול החברה, שכבר עברה שלב קשה וירידה במכירות, לרמש.

הסיפור המדהים של ראמש חוהאן: איש קולה של הודו

ראמש חוהאן הוקרה על ידי נשיא הודו, זייל סינג

שלא כמו ילדי אנשי עסקים רבים שמחליקים לעסקים המשפחתיים, לאט לאט, במשך כמה שנים, ראש הוטל מיד על המשימה וביקש להקים מפעל שתייה קלה באנדרי, בפרברי מומבאי. והוא עשה זאת בהצלחה. עכשיו תראה איזה אוויר בתוספת מים יכולים להרכיב יחד?

עכשיו הגיע תורו של ראמש לשחק נכון בקלפיו והוא עשה בדיוק את זה. באמצעות טקטיקות ה- desi של אביו והבסיס שלמד ב- MIT, החלה החברה להציג שוב גרף כלפי מעלה.

כאשר קוקה קולה הרוויחה טונות של כסף תוך ניצול היעדר כל מדיניות FDI בהודו

1956: כמעט עשור לאחר העצמאות של הודו קוקה קולה נכנסה לשוק ההודי ועשתה הון מכיוון שהודו לא הפעילה עד כה פעולת מט'ח. קוקה קולה עשתה המון מזומנים שפעלו תחת 100% הון עצמי. הם השקיעו רק Rs. 6,00,000 כנגד רווח אדיר של 250 מיליון רופי לאורך 20 שנה.

אבל אז קרה משהו גדול בפוליטיקה ההודית ששינה גם את אמונתם של רבים וגם את האופן שבו עסקים פעלו בהודו.

תרחיש השינוי של המשחק ועליית שוק הפיצים הביתי בהודו

1977: חוק מטבע החוץ ההודי יושם בשנת 1974 עם עליית אינדירה גנדי לשלטון. חוק מטבע החוץ קבע כי חברות זרות שמוכרות מוצרי צריכה חייבות להשקיע 40% מחברות ההון שלה בהודו בחברות המקושרות לה. קוקה קולה הסכימה להשקיע 40% הון עצמי אך הצהירה כי הם עדיין יחזיקו בכוח מלא ביחידות טכניות ומנהליות ללא השתתפות מקומית. לאחר מכן הממשלה ביקשה מהם בבירור לציית או פשוט להתרחק ולכן קוקה קולה נטשה את פעולותיה בהודו.

מה עושה טביעת רגל של אוהל

הסיפור המדהים של ראמש חוהאן: איש קולה של הודו

זו התגלתה כהזדמנות פז עבור האחים פארל, ראמש חוהאן ופרקש חוהאן, אשר יחד עם המנכ'ל דאז בהנו וקיל, השיקו את תומס אפ כמשקה הדגל שלהם, והוסיפו לתיק המותגים הוותיקים שלהם כמו לימה (טעם ליים) וזהב ספוט. (טעם תפוז).

כעת, השוק התוסס היה שם בכדי לשלוט בו עם מעט תחרות מצד מתחרים אזוריים קטנים יותר כמו קמפה קולה, דאבל סבן, דוכס ומקדול'ס קראש של קבוצת מבשלות יונייטד, שלא היה להם חזון כמו שהיה לרמש.

ראמש אומר כי המפגש העיקרי שלו מתקופת שהותו בחו'ל היה שיש הבדל בין ידע ספרני לבין ביצוע בשטח. הוא מאמין שביצוע פרויקט הוא יותר מסתם ביצוע העבודה. ניתן לראות זאת בדרך בה הוא מטפל במותגיו ועובדיו. הוא תמיד מצא דרך להפוך מותגים לחלק מחיי הצרכנים שלו.

היכולת שלו לחבר מותג הדומה לנוער של הודו

בהנהגתו נהנה Thumps Up ממונופול בשוק כמעט 20 שנה, וחיבר את בני הנוער של הודו עם סיסמאות מפורסמות כמו 'ימים מאושרים שוב כאן' ל'טעם את הרעם '.

הסיפור המדהים של ראמש חוהאן: איש קולה של הודו

הוא הפך את התוסס לחזק יותר ושיווק אותו כמו משקה גברי יותר לבני הנוער של שנות ה -80 וה -90. ידוענים קריקט ובוליווד אישרו את המותג.

יש אפילו פאהאד של Thums Up (גבעה) בגבעות מנמד ליד פונה הדומה ללוגו שלה.

השקת קוקה קולה מחדש בהודו והתחלת נפילת האימפריה של רמש

אבל אז, בשנת 1993 קוקה קולה נכנסה שוב לשוק ההודי לאחר אישור הממשלה על פי מדיניות הליברליזציה החדשה שהגיעה להודו. אמנם ל- Thums Up היה 80% מנתח השוק אך היה תלוי בעיקר במודל זכיינות ואותם אנשים לא היו מרוצים מאוד מההנהגה האוטוקרטית של Chauhan ולכן הם התחילו לעבור לקוקה קולה. בסופו של דבר, בשנת 1999, קוקה קולה קנתה את פארל, מותג המשקאות הקלים המובילים בהודו, שבקבוק תומס, לימה וגולד ספוט. השמועה היא כי קוקה קולה אף ניסתה להרוג את תומס אפ אך במהרה הבינה את שם המותג שהיה ידוע לו.

הסיפור המדהים של ראמש חוהאן: איש קולה של הודו

ביזלרי, משכון שקנה בשנת 1969 הפך לאביר שלוש עשורים מאוחר יותר

לפי צ'והאן, קוקה קולה החמיצה את ההזדמנות לרכוש את ביסלרי במסגרת העסקה, ואז חוהאן למד את הלקח. בשנת 1969 רכש ראמש את חברת המים המינרליים - ביסלרי מהיזם האיטלקי סיגנור פליצה ביסלרי מאיטליה ב Rs. 4 לאקים. עכשיו זה השתלם. כיום Bisleri נמצא על העליונה כשמדובר במים מינרליים בבקבוקים. הוא ראה פער שאף אחד אחר לא יכול היה. הוא שאל את עצמו מדוע מישהו יזדקק לבקבוק סודה כשאחד נוסע רק כחצי שעה בערך. אם לא מדובר בנסיעה ארוכה ברכבת, אף אחד לא צריך לדלל את הוויסקי שלהם. אז הוא הציג 500 מ'ל ובקבוקי מים בנפח ליטר והיום ניתן לראות אותם מוגשים בבתי מלון, נישואין, מסילות ברזל ובכל מקום אחר.