אֲנָשִׁים

מייאנג צ'אנג בשינוי קריירה, טלוויזיה במציאות והיותם פנויים בהודו

לא, מייאנג צ'אנג אינו הומו. הוא רק תיאר את התפקיד של דמות הומוסקסואלית באחד מסרטיו שפורסמו לאחרונה ברשת. מה שמייאנג צ'אנג הוא בהחלט, הוא ניסיוני. ואופנתי מעניין (אני בדרך כלל לא שם לב לסוג כזה של דברים, אבל האם אנחנו יכולים בבקשה לקחת רגע כדי למחוא כפיים לחוש הלבוש שלו, כן?) וזה מה שהוציא אותו מעיר הולדתו אל המסך הגדול. כיום, הוא שם בנקאי בתעשיית הטלוויזיה ואין הרבה שהוא לא יכול לעשות - בין אם זה שירה, אירוח תוכנית, השתתפות בתכנית או משחק דמות מוזרה על המסך.



מייאנג צ

צ'אנג התחיל כילד עם חלומות באינדיאן איידול עונה 3 עוד כשההצגה עדיין נתנה לנו קולות ששווה להקשיב להם וכישרון ששווה לבדוק. הוא כבש את לב השופטים, הפך לאלישה צ'יני האהוב ואף ירד לחצי הגמר. ואז, הוא חזר בעונה הבאה להתארח יחד עם חוסיין כוויג'רוואלה. לאחרונה הוא נראה בסדרת טלוויזיה ריאליטית נוספת, שנקראה כוכב עולה, שהייתה תוכנית שירה חיה ששודרה בצבעים. הוא היה בסביבה, התעסק בסרטים, בסדרות רשת, בתוכניות ריאליטי ולאחרונה, תוכנית חדשה לגמרי בערוץ דיסקברי, שנקראה המשרות הטובות ביותר בהודו. בתוכנית, אנחנו לא מדברים רק על המשרות היציבות מבחינה כלכלית אלא גם ובעיקר על משרות שדורשות תשוקה רבה וככל הנראה נולדות מתוך הרבה תשוקה, הוא מודיע לי. בשיחה גלויה הוא לא משאיר שום מילים טבועות מכיוון שהוא מדבר בפתיחות ובאופן די הוגן על מצב המציאות בטלוויזיה בהודו, צורך מובנה בשינוי חשיבה, קריירה ומדוע עלינו לנרמל את המסך של הלהט'ב.





מייאנג צ

על מציאות מופעי המציאות

פעם הייתה זמן שתוכניות הריאליטי היו ממש משעשעות, בצורה מרעננת. פעם הייתה גם תקופה בה הכישרון באמת הוכר בתוכניות כאלה בגלל הפוטנציאל האמיתי שהציע. מייאנג צ'אנג הוא תוצר של צומת זמן ומרחב זה. הוא אחד מסיפורי ההצלחה הבודדים שנובע מתוכניות הריאליטי העולמיות המציגות כישרון למה שהוא באמת. הימים ההם חלפו. עכשיו יש לנו אנשים כמו ביג בוס ורואדיס, כל אחד מהם עושה לעג לאנשים ורגשות בשם הבידור.



מייאנג צ

נראה כי טלוויזיה במציאות בהודו תקועה באיזו לופ מסובכת, הוא מספר לי על התעשייה. כמובן, זה משתלם ונותן לנו מערבולת של כישרון לחקור את זה נתן לי קריירה. אבל מה שנוטה לקרות הוא אחרי נקודת זמן מסוימת, כל מה שקורה בתוכנית ריאליטי נראה תקוע מבחינת היצירתיות וקווי העלילה. אנו תקועים במרחב שבו יש לנו אותם גאגים ישנים, אותן בדיחות ישנות פה ושם, אותם רגעים דרמטיים ישנים ואותן טקטיקות קידום מכירות ישנות.

על הלחץ של שינוי קריירה

מייאנג צ'אנג במקרה רופא שיניים מוסמך. אם לא הייתי זמר או בדרן היום הייתי עדיין בשמחה רופא שיניים מוסמך כי זה מי שתמיד הייתי, הוא חוזר ומדגיש. אבל, זה מה שאני אוהב לעשות. זה היה נהדר אם הייתי מסוגל לנהל את שני האחריות שלי, אך לנוכח אופיים של שני המקצועות, זה לא אפשרי. אז אני מאוד שמח עכשיו. ברגע קצר הוא מזכיר את ימי רפואת השיניים באומרו: זו האחריות המבורכת שיש לך לעזור לך לחולים להיפטר מהכאב שהם סובלים ממנו.



כשההורים שלנו, או המשפחות אומרים 'Arrey beta aise nahi karna chahiye, y karna chahiye, yeh safe hai, secure hai' , זה לא בהכרח שהם מגיעים ממקום של רצון רע. זה כנראה בגלל שזה כל מה שהם יודעים עליו. האם ידעת שמדע, מסחר ואמנויות קיים בחיוך? שאולי אתה יכול אפילו לעשות ספורט הרפתקאות כמקצוע ולא רק כספורט פנאי לחג?

מייאנג צ

אני מקווה שהרבה אנשים בדורות שלפני זה יישארו בראש פתוח ומוכנים לתת לאנשים לנסות דברים. זה מגיע במיוחד מאותם הורים שהיו להם אותן הזדמנויות מהוריהם, או מהסביבה. וזה המקום שבו ומתי אנשים לומדים בפועל כיצד ניתן לשנות כל דבר, להיות אדם פרטי. אני חושב שלאלפי שנים יש פחות לחץ מכיוון שהם חכמים מדי ועקשניים מדי לגבי מה שאנחנו הולכים לעשות.

במתחם קוויר ההודי

קראתי מאמר שאמר כי קהילת הלהט'ב בכלל קשורה כמעט תמיד למיניות ושום דבר מעבר לכך - לא עם האישיות שלהם ולא עם מה שהם או מה החלומות שלהם. אבל הם כמו כל אדם אחר. וזו התפיסה שצריכה להשתנות קודם כל. זה ייקח הרבה זמן כי יש לנו כבר יותר מדי אלפי דברים שאנחנו תקועים עליהם בעידן החשוך. אני כנראה מניח כאן אבל הפחד שלנו או חוסר אהבתנו, או חוסר הקהילה נובעים מהעובדה שמבחינתו, זה משהו הפוך לחלוטין ממה שאנחנו מכירים כרגיל וגם בגלל הקהילה הטרנסג'נדרית מאז ילדותנו גידלו אותנו המנטליות 'Inki hai lag jayegi' . לכן, אנו כילדים תופסים אותם כרוע וכשאנחנו גדלים כמבוגרים אנו רואים בהם אנשים רעבים לכסף. אבל אנחנו לא יודעים עליהם דבר.

מייאנג צ

היו לי חברים הומוסקסואליים עד שהייתי בבנגלור שם למדתי את רפואת השיניים שלי. אז בנגלור נהגה לכנות בירת הומואים. מעולם לא הייתי הומופוב שמעולם לא נפגעתי בו מכיוון שהקווים היו נמתחים למדי. וכשאתה מגיע לבומביי אתה מבין שיש כאן כל כך הרבה יותר מכיוון שהקבלה הזו יותר כאן. מחוץ למטרו כמו בומביי, בנגלור או דלהי, דמות הומו אינה מובנת באותה קלות. זה שוב כל העניין של הקוסמופוליטיות. אתה מבין דברים הרבה יותר טוב ממישהו שנמצא בבאר בעיר או בעיירה אחרת. הבעיה עם דמויות כמו אלה שנחשבות איפשהו עדיין לטאבו היא נקודת הייחוס. ממה אתה לוקח התייחסות - חברים או סרטים? האם יש לנו סרטים טובים של דמויות הומוסקסואליות בהודו? לא. עלינו להפסיק להאשים את האנשים האלה ולהשתמש בבידור כדי להראות אותם באור מסוים. גם כל דת, לצורך העניין, מכוונת לקהילה זו, בדרך זו או אחרת. וזה צריך להיפסק.

מה אתה חושב על זה?

התחל שיחה, לא אש. פרסם בחביבות.

פרסם תגובה